<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' מילה פ"ב</h1>
<h2>דף מו:</h2>
גר שנכנס להיות יהודי חייב מילה. ואם היה מהול כשהיה גוי צריך להטיף ממנו דם ברית ביום (ח') שנתגייר. המל הגרים אומר, ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם למול הגרים ולהטיף מהם דם ברית, שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר, אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. וכשמל עבדו מברך על מילת העבדים במקום למול הגרים. גר שמל קודם שנתגייר אין צריך ברכה כשמטיף ממנו דם ברית. גוי שצריך לחתוך ערלתו מפני רפואה, אם נתכון למצוה מותר לישראל למולו, לא נתכון כי אם לרפואה אסור למולו, שהגוים אין מעלין אותן מן הבור.
<h2>דף מח:</h2>
מצוה על הרב למול עבדיו, בין נולד ברשותו בין לקחו מן הגוי, אלא יליד בית נמול לשמונה והנלקח אפילו ביום שנולד מל ביום לקיחתו, שנאמר [בראשית י"ז] יליד בית ומקנת כסף. לא מל, בית דין מצוין למולו. לקח שפחה ולקח עובריה עמה וילדה, אף על פי שהעובר מקנת כסף נמול לשמונה, הואיל וקנה אמו קודם שתלד. ודוחה שבת. לקח שפחה לעובריה, או שלקחה על מנת שלא להטבילה לשם עבדות, אף על פי שנולד ברשותו נמול ביום שנולד, שהרי העובר מקנת כסף לבדו ואין קרוי יליד בית. ואם טבלה אמו אחר שילדה נמול לשמונה, ולא דוחה שבת.
לקח עבד גדול מן הגוים אין מקיימין אותו יתר מי"ב חדש ערל, אלא חוזר ומוכרו לגוים. ואם התנה כשהוא אצל רבו גוי שלא ימול אותו, אם קבל עליו שבע מצות יהיה כגר תושב, לא קבל יהרג מיד. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג.
<h2>דף ע:</h2>
מצוה על הרב למול עבדיו, בין נולד ברשותו בין לקחו מן הגוי, אלא יליד בית נמול לשמונה והנלקח אפילו ביום שנולד מל ביום לקיחתו, שנאמר [בראשית י"ז] יליד בית ומקנת כסף. לא מל, בית דין מצוין למולו. לקח שפחה ולקח עובריה עמה וילדה, אף על פי שהעובר מקנת כסף נמול לשמונה, הואיל וקנה אמו קודם שתלד. ודוחה שבת. לקח שפחה לעובריה, או שלקחה על מנת שלא להטבילה לשם עבדות, אף על פי שנולד ברשותו נמול ביום שנולד, שהרי העובר מקנת כסף לבדו ואין קרוי יליד בית. ואם טבלה אמו אחר שילדה נמול לשמונה, ולא דוחה שבת.
<h2>דף עא:</h2>
המל בשבת כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין על ציצין שאינן מעכבין, אחר כך לא יחזור כי אם על ציצין המעכבין. וכל שלא פרע המילה כאלו לא מל. עושין כל צרכי מילה בשבת, מולין ופורעין ומוצצין, ונותן אספלנית. כל מכשירי מילה שאיפשר לתקן מבערב אינן דוחין אפילו שבות דשב[ו]ת, כגון להביא סכין מחצר שאינה מעורבת (אכ"ש) [וכ"ש] ברשות הרבים. ואין שוחקין הסמנים, ואין מחמין חמין, ואין עושין אספלנית, ואין טורפין יין ושמן. לא שחק מבערב לועס בשניו ונותן. לא טרף יין ושמן נותן לזה בעצמו ולזה בעצמו. ואם שכחו להביא ולתקן המכשירין ידחה המילה עד אחד בשבת התשיעי. אבל אם מלו הקטן בשבת ואחר כך נשפכו החמין או נאבדו (המכשירין) [הסמנין] עושין הכל, מפני סכנת הנער. שכחו להביא סכין אומר לגוי להביאו דרך רשות דרבנן ולא רשות הרבים. כלל הדבר, כל שאסור לנו לעשותו מן התורה בשבת אסור לומר לגוי לעשותו בשבת, וכל שאסור מדרבנן מותר לומר לגוי לעשותו, לעשות מצוה בזמנה. וכתוב בה"ג והיכא דאייתי איזמל ממעלי שבתא ונאבד או נפגם שרי לומר לגוי לתקנו, או להביא אחר, מההיא ינוקא פ' הדר [עירובין ס"ז ע"ב]. והגיה ר"ת ולא דרך רשות הרבים ולא יתקננו, וזהו כמו המימון. אך פוסק ר"י דדווקא משום מילה, דהיא גופה דחיא שבת, התירו אמירה לגוי בדבר שאסור מדרבנן, אבל משום מצוה אחרת, כגון להביא ספר דרך מבוי וכרמלית, אסור לומר לגוי להביאם. כך הורו לי רבני צרפת על הפטרה אחת שלא היה ספר בבית הכנסת, והורו לי לילך לקרותה במקום החומש. וכל דין זה ביום טוב. אך שוחקין סמנין וטורפין יין ושמן ביום טוב, שראוי לקדירה. ומרחיצין הקטן בשבת ביום המילה, או בשלישי שלה, אפילו בחמין שהוחמו בשבת, מפני שסכנה היא לו, ואפילו כל גופו.
